<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך גביהה</h1>
<h2>דף צ:</h2>
וגרסי' נמי בפ' אין מעמידין [ע"ז כ"ט ע"ב] גבי קיבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה. ובפ' בהמה המקשה [חולין ע"ז ע"א] השוחט את הבהמה ומצא בה שיליא נפש היפה תאכלנה. וגרסי' נמי במנחות פ' שתי הלחם [צ"ט ע"ב] חל ערב יום הכפורים להיות ערב שבת שעיר של יום הכפורים נאכל לערב והבבליין אוכלין אותה כשהוא חי מפני שדעתן יפה. וגרסינן נמי בכל מערבין [ערובין כ"ט ע"ב] בשר חי כדי לאכול בו. ובירושלמי [שם פ"ג ה"א] מייתי מהא דמנחות, אלמא כל הני חשוב אכילה כדרכה. ולא אסרו משום בל תשקצו. ובס"פ ר"ע גרסינן אההיא המוציא חגב חי רב כהנא הוה קאי קמיה דרב והוה קא מעבר (שושיכא) [שושיבא] על אפומיה א"ל שקליה כי היכי דלא לימרו מיכל קאכיל ליה וקא עבר משום בל תשקצו. וגרסינן נמי בפ' אלו הן הלוקין [מכות ט"ז ע"ב] האי מאן דשתי מיא בקרנא (דאומצא) [דאומנא] קא עבר משום בל תשקצו וכל הני מאי שנא. וי"ל כיון דכתיב כל בבהמה תאכלו ואסמכתא היא בפ' בהמה המקשה אשיליא דהא אם חישב עליה מטמא טומאת אוכלין כדאיתא בפ' בכל מערבין [ערובין כ"ח ע"ב] ובפ' בהמה המקשה [חולין ע"ז ע"ב] הילכך אם אכלה צלי או מבושל יש בני אדם שאוכלין אותה, מיהו חיה נראה דודאי עובר משום בל תשקצו, אבל בשר חי רגילין לאוכלו באומצא וכן ביצים מוזרות יש מי שדעתן [יפה] והביצה כברייתה והאוכלה אין שינוי בגמיאתה או באכילתה ואין ניכר שיקוץ. וכן קיבת עולה י"ל כשהיה רוחץ הקריבים ומוצא קיבה קרושה או החלב מסננן. או ניתנו בכלי הקדוש או קפוי ושורפו, ומיהו כיון שכבר נמצא בפי' שדעת יפה היא ובל תשקצו ליכא, אבל אוכל ביריא חיה בחייה או כמות שהיא בדבר שהנפש קצה בהן לכל אדם (בשינוי) [בשוה] (אבל) [אז] בכה"ג איכא עבירה בל תשקצו וכן נמי לשתות בקרנא (דאומצא) [דאומנא] אסור משום דמאוס ומאיסותו ניכר לכל. אבל כל הני יש הרבה בני אדם שנוהנין בהן והיא דעת יפה וחזקה.
